הפיקדון הוא בין מסלולי התשלום הנפוצים ביותר במסגרות המגורים המוגנות. דייר הבוחר במסלול זה, מפקיד סכום מסוים עם כניסתו למסגרת כשגובה הסכום משתנה בהתאם לאופי המסגרת, מאפייני יחידת הדיור (רמת האבזור, שטח היחידה, כיווני אוויר וכו') ועוד.

התשלום מתבצע באופן חד פעמי כשמדי שנה נשחק הסכום במספר אחוזים. אם הדייר בוחר בשלב מסוים לעזוב, יהיה באפשרותו לקבל את הפיקדון שהפקיד, בניכוי החלק שנשחק במהלך תקופת המגורים שלו במסגרת. מובן שבמקרה שחלילה ילך לעולמו, יועברו הכספים ליורשיו. בדיוק כמו גובה הפיקדון, גם שיעור השחיקה נקבע מראש ומצוין בחוזה הנחתם בין המעון לדייר וכנ"ל לגבי תקופת השחיקה. אם לדוגמה נקבע כי תקופת השחיקה תעמוד על עשר שנים, הרי שהחל מעשר שנים לאחר הכניסה למסגרת והלאה, גובה הסכום הנותר יישאר ללא שינוי.

בניגוד לפיקדון, אותו משלמים פעם אחת בלבד, מדי חודש צריכים הדיירים לשלם דמי אחזקה. השירותים השונים הכלולים בסל יצוינו גם כן בחוזה ההתקשרות ובהתאם לצורך, ניתן יהיה לבצע שינויים בהרכב הסל. ישנם שירותים בסיסיים הכלולים בסל, כמו אבטחת המבנה או שירותי אחזקה בסיסיים, ביטחון, תרבות, גינון, אחות, תמיכה נפשית וישנם שירותים שלא כלולים לרוב בסל הבסיסי, כמו שירותי כביסה ומזון למשל.

מסלול דמי כניסה הוא פתרון נוסף המתאים עבור אלו המתקשים לגייס את סכום הפיקדון במלואו. הבוחרים במסלול זה ישלמו עם הצטרפותם למסגרת הדיור סכום מופחת בגובה של 60-50 אחוז מערך הפיקדון בלבד, אך יצטרכו להשלים עם דמי שחיקה חודשיים. דמי השחיקה במסלול זה גבוהים יחסית כשתוך שלוש-ארבע שנים רוב דמי הכניסה ששולמו במועד ההצטרפות, צפויים להישחק. היתרון של מסלול תשלום זה הוא שהדייר נהנה מדירה לכל החיים במחיר נמוך מאוד יחסית.